הספר הזה עשה לי בית ספר. חשבתי שאני כותבת משהו אחד וגיליתי שכתבתי משהו אחר. הופתעתי ממש מהתוצאה (אבל לא מעצמי) שלימדה אותי שוב שלמילים יש כוח משל עצמן מרגע שהן עוזבות אותי. כתוצאה מכך, הספר הזה הוא סוג של ישות עצמאית.

​

זה שיתוף הפעולה השני של ערן הדס העורך ושלי. חשבנו שאנחנו יודעים למה אנחנו נכנסים כי הוא ערך את ספרי הראשון, אבל שנינו הופתענו מכמה שהתהליך היה שונה. התבגרנו.

 

כמו בספרים הקודמים - הספר מדבר על אהבה, משפחה ותל-אביב.
וכמובן, איך אפשר בלי? מבצע צבאי ומגפת הקורונה.